הנעדר נוכח

ביום שישי ה - 6 לנובמבר, יצא, כרגיל, עיתון הארץ, ובמוסף השבת שלו, על העמוד הראשי, היה דימוי של אמן ישראלי, דימוי שמשך את תשומת ליבי להיטפל אליו ולטפל בו והשקעתי בו שבת שלמה, בין הארוחות. העבודה ארכה זמן רב בגלל ההחלטה ללכת על עט דקיקה ועל קווים דקיקים. במהלך העבודה הסזיפית והכפייתית הזאת גמלה עוד החלטה והיא שבסיום העבודה ניתן יהיה להוציא לחלוטין את הדימוי המרכזי ועדיין הדימוי יתקיים, או במילים אחרות הנעדר – נוכח.

" 100 שנה לתל-אביב – 100 שנה לדגניה א' "

במלאת 100 שנה לת"א חגגו חגיגות בומבסטיות וראוותניות, במלאת 100 שנה לקיבוץ דגניה א' חגגו, בצניעות, את גיוסם של 30 בני נוער מחו"ל שהקיבוץ קלט, חינך וטיפח.

אם ניקח את השטח היחסי של דגניה א' לעומת השטח היחסי של ת"א, ואם ניקח את כמות האוכלוסיה של דגניה א' לעומת כמות האוכלוסיה של ת"א, ואני גרועה בחשבון, כמה נערים עולים היתה אמורה ת"א לקלוט? לקלוט, לחנך, להאכיל, להלביש, לטפח ולשלוח לצבא ולחיים?

החשבון הפרטי הראשון שלי עם בגין (ולא האחרון) התחיל, (נדמה לי) ב-1972 בהיותו בשלטון, ואז הוא אמר, בין היתר: "לקיבוץ מנרה בגליל העליון יש בריכת שחייה!", והוא לא אמר: " אני מכריז בזאת, ממלכתית, על יום חדש שייכנס ללוח השנה הישראלי: "יום הקיבוץ", זאת בגלל התרומה הלאומית האדירה שתרמו הקיבוצים והקיבוצניקים: קלטו עליה, גם מחוץ לארץ וגם מפנים הארץ, עשו חקלאות מפוארת, תעשיה מפוארת, תרמו, בעזרת החינוך שלהם, תרומה גדולה לביטחון ישראל, היוו את קו הגבול שהגן על המדינה, וכן, גם היתה להם בריכת שחייה".